טיפול בשיניים עם רגישות יתר הוא בדרך כלל מאתגר. ברוב המקרים, אנו פשוט מורחים חומר מרגיע על פני השן ומקווים לטוב. אך שימוש בגלי אינפרא-אדום קרוב יכול לשנות את הדברים. במקום לצפות רק את פני השן, אנו משתמשים באור אינפרא-אדום כדי להעביר את החומרים המרגיעים לעומק הטובולים שבדנטין. היתרון של אור אינפרא-אדום הוא שהוא חודר לעומק רב יותר מאשר האור שאנו יכולים לראות. כאשר אנו משתמשים בו, הוא יוצר כמות קטנה של חום – לא מספיק כדי לגרום לכוויות, אך מספיק כדי להרטיב את החומר המרגיע. ניתן לחשוב על זה כעל חימום דבש – הוא זורם טוב יותר. מכיוון שהחומר דק יותר, הוא יכול לחדור לחללים הפתוחים שגורמים לכאב כשהחולה שותה משקה קר. המטרה היא ליצור חסימה פיזית. אור אינפרא-אדום עוזר למינרלים או לחומרים האלו להתקשות מהר יותר. כך נוצרת חסימה טובה יותר, שמונעת את תנועת הנוזלים שגורמים לכאב. זה פשוט עובד. אך אי אפשר להגדיל את עוצמת האור לרמה המרבית. אם נעשה זאת, עלולה להיגרם פגיעה בחוט העצבי, ואף אחד לא רוצה להתמודד עם נזק קבוע לחוט העצבי. לכן אנו שומרים על עוצמה נמוכה ומשתמשים בפולסים מבוקרים. יש לוודא שהזמנים בין הפולסים נכונים, כדי שהשן לא תתחמם יותר מדי. היתרון האמיתי הוא היעילות. הטיפולים נעשים מהר יותר, ואין צורך שהחולים יחזרו שוב, מכיוון שהטיפול יעיל. החומר המרגיע לא נשאר רק על פני השן, אלא נשאר בעומקה. עבור אלו שעוסקים בטיפולים, זה אומר שהתוצאות יותר צפויות, ללא קשר לצפיפות האמייל בשן.
